<h1>כל בו הלכ' נדה סימן פ"ה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
הרואה דם בתולים מברך בנוסח זה בא"י אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום על כן אילת אהבי' זרע קודש שמרה בטהרה וחק לא הפרה בא"י הבוחר באברהם ובזרעו אחריו ומקדש בני ישראל.
<h2>דף כב.</h2>
האשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת אם לא נתנה אמתל' לדבריה מפני מה אמרה טמאה אני.
<h2>דף סא.</h2>
וצריך שינהג עמה בעלה בימי לבונה כמו בימי נדותה לא ישכב עמה במטה אחת ואפילו הוא בכסותו והיא בכסותה ולא יגע [אפילו] באצבע שלה ולא תאכל עמו בקערה אחת ולא תמזוג לו הכוס ותתן בידו ולא כוס בלבד אמרו דאסור לתת זה ביד זה אלא כל דבר כגון מעות או מפתח. אבל מוזגת לו את הכוס ומניחתו על גבי שלחן. וכתב הר' יצחק ז"ל דלשתו' אין קפידה לשתות בכוס אחד אחרי שהן שותין בזה אחר זה. והר"ף ז"ל כתב ונהגו להפסיק באדם אחר ע"כ. ואינה אוכלת עמו על שלחן אחד ואנו שיש לנו שלחן גדו' אין להקפיד רק שלא יאכלו בקערה אחת. ומצעת לו המטה שלא בפניו אבל בפניו לא מפני הרגל עבירה. וכל שאר מלאכו' נדה עושה לבעלה ובלבד שלא תגע בו מפני הרגל עבירה.
